אני מוצא עצמי שוב ושוב בסיטואציות בהן אני שומע הורים מספרים על ילדיהם, על הדברים הטובים, אך בעיקר על הדברים הפחות טובים, על הקשיים, התסכולים, חוסר האונים והבלבול. מה משותף לכל ההורים האלו? לילדים שלהם יש הפרעה נוירו-התנהגותית (מאובחנת רשמית או לא).
מהן הפרעות נוירו-התנהגותיות? זהו אוסף גדול מאד של בעיות, שמתחילות בילדות, חלקן הגדול יכולות להמשיך גם לגיל הבגרות. הן כוללות ADHD, אוטיזם, דיסלקציה, PDD, OCD, ODD, הפרעות למידה שונות, NVLD, SPD, DCD ועוד.
למה אני כותב עליהן? פשוט מאד, זהו בדיוק התחום בו אני מתמקד ומתמחה, ועל כן הכותרת של הבלוג מכילה את המילה "נוירולוגיה"!! הכתוב מכאן והלאה מיועד בעיקר לכל אותם אנשים שמנסים להבין, ולא מצליחים, מנסים את כל הפתרונות, כל אופציות הטיפול, אבל לא מגיעים לתוצאות הרצויות. אני מקווה שבסוף הפוסט, תבינו קצת יותר. אני אתן רק דוגמא אחת, אך אם יהיה ביקוש אדבר גם על אחרות.
אין כיום בעולם הרפואה ה"קונבנציונלית" אף תיאוריה שיכולה להסביר את כל המאפיינים המשותפים לכל אחד מהאבחנות שציינתי למעלה. אך אם קוראים את הספרות המקצועית יותר לעומק, רואים שיש נטייה הולכת וגדלה לשנות את המבט על הפרעות אלו, ולהסתכל עליהן כאל הפרעה בתקשורת העצבית בתוך המוח, בין אם בין שתי ההמיספרות או בתוך ההמיספרה, בד"כ בשילוב של תפקוד ירוד של המיספרה אחת או שתי ההמיספרות (התסמונת נקראת Functional Disconnection Syndrome).
אני לא נכנס כל כך כרגע לגורמים, בעיקר כי אנחנו עדיין לא מבינים לחלוטין מה גורם לתפקוד הירוד ולנתק התקשורתי. אנחנו כן יודעים לבדוק את התפקוד של ההמיספרות, ואנחנו יודעים להבדיל בין מצבים שונים. זאת אומרת, לפי מחקרים של fMRI אנחנו יודעים לומר שלחלקים שונים במוח יש חשיבות רבה יותר בתפקודים שונים. כיוון שכך, אנחנו גם מבינים יותר טוב את המשמעות והאטיולוגיה (התהליך שגרם לבעיה) של מצבים שונים.
לדוגמא, ב ADHD, הבעיה העיקרית היא יכולת קשב ירודה והיפראקטיביות. בנוסף, ילדים אלו סובלים לרוב מיכולת חברתית ירודה, יכולת ירודה בהבנה של תקשורת בלתי מילולית, אלרגיות ומחלות אוטואימוניות אחרות, רגישויות למזונות שונים, תפריט מאד מוגבל, בעיות שונות במערכת העיכול, סרבול ברמות שונות, תחושת גוף ירודה (חלק מהסרבול, וכן תחושת כאב ירודה או תחושת כאב לא פרופורציונלית) ועוד ועוד. פעמים רבות, ילדים אלו טובים מאד במתמטיקה, הרבה פעמים יצירתיים מבחינת יכולות ציור או נגינה, קולטים פרטים מהר מאד (אבל לא ממש מבינים את התמונה הגדולה - רואים את העצים ולא את היער), בעלי אינטליגנציה גבוהה (IQ גבוה, EQ נמוך) ועוד.
אגב, כמובן שיש ילדים שאצלם מופיעים יותר מהבעיות שהזכרתי, וכאלו שפחות, לא מדובר כאן על משהו חד משמעי כמו שלפוחיות באבעבועות רוח, כיוון שלא מדובר במחלה, אלא בחוסר איזון נוירולוגי.
אם מסתכלים מקרוב על המאפיינים הללו, ניתן לראות שבילדים עם ,ADHD החולשה היא בהמיספרה הימנית (אחראית על כל הדברים ה"שליליים"), ובד"כ יש גם פיצוי יתר של ההמיספרה השמאלית (ולכן יכולות גבוהות מהממוצע בתפקודים הקשורים להמיספרה השמאלית).
דברים דומים ניתן לראות בכל אחד מהמצבים שהזכרתי ברמות כאלה ואחרות.
החלק היפה בכל העניין הוא, שניתן לשפר את התפקוד של המוח, ניתן לשפר את התקשורת התוך-המיספרית והבין-המיספרית, וניתן להביא לשיפור עצום בכל המצים הנ"ל, ובאחרים, ובמקרים רבים אף להביא להיעלמות מוחלטת (לא בכל המקרים!). חשוב לי להבהיר שאין מדובר כאן בתרופת פלא או בטיפול קסם. מדובר בטיפול ארוך (חודשים), שדורש הרבה עבודה בבית מצד ההורים ומצד הילדים, וכן פעמים רבות שינויים שלא תמיד קל לעשות (בעיקר בכל הנוגע לתזונה והרגלי חיים - מחשב, טלוויזיה, סלולרי, ספרים, ספורט וכו').
אשמח לשמוע תגובות בנושא, שאלות, הערות, כיוון שאני יודע שיש הרבה בלבול וחוסר הבנה, ואני רוצה להסיר ולהפיג את הערפל כמה שאני יכול.
הי ד"ר עומר הירש,
השבמחקהרשה לי לספר לך את ההבנות שלי.
מאז היצירה (התחברות הזרע והביצית), נתקל חוט השידרה בלחצים ועומסים (בעיקר ריגשיים), שפוגעים בתקשורת העיצבית החשמלית בעיקרה.
לחצים ועומסים יוצרים נתקים בתקשורת, שבאים לידי ביטוי בהפחתת יכולות ובמימוש יכולות פחותים מהיכולות הפנימיות המולדות של האדם.
הגוף במאמץ להתגבר על החסימה, מנסה להעביר את ההוראות החשמליות בכוח גדול יותר, דבר שמעייף ןמחליש אותו.
לאורך זמן, הנתקים מתגברים ומצטברים וקשה יותר לגוף להתגבר על הנזק המצטבר הזה.
חלק מהפעילות העיצבית המוגברת גורם להתכווצות שרירים, יציאת חולייות ממקומן הטבעי ושינוי ההפרעה החשמלית התמימה לבעיית תפקוד כרונית.
אגב רמת האינטיליגנציה של הילדים האלו, גבוהה יותר. לפחות בהתחלה. כמות המידע שהם קולטים בכל זמן נתון עולה, עד שהפערים מצטברים ונעשים גדולים מדי.
רק אז הם נסוגים, ושם מתחילה גם הפגיעה האנושה בביטחון העצמי והספק העצמי ביכולות.
כירופרקטיקה יכולה חזהות את איזורי הנתק, ולכוונן אותם (להחזיר אותם לתפקוד/תקשורת).
כיוונון סדיר מותאם אישית של החסימות, משחרר את החסימות ומחבר (מפעיל מחדש) את היכולות הפנימיות המולדות - התקשורת העיצבית התקינה.
תקשורת עיצבית משוחררת ותקינה, מחזירה ומפתחת את היכולות הפנימיות שאבדו.
קל יותק לשמור על יכולות קיימות, מלשחרר ולהפעיל מחדש יכולות שאבדו.
את חוט השידרה חשוב לשמר, לשמור ולשחרר באופן סדיר, בדיוק כמו שחשוב לשמור על היגנת הפה ולצחצח שיניים.
כשכוחות הגוף פועלים במיטבם מספיק לשחרר את הלחצים בשידרה פחות.
אבל על מנת לשמור על מיטב המימוש של היכולות וההישגים, כדאי לבדוק את חוט השידרה באופן סדיר לפחות פעם בשבוע.
לחצים מצטברים בשידרה כל יום, ולפעמים כל שעה.
כיוונון סדיר מאתר ומטפל כל שבוע בעיות קטנות (תת תזוזות), שאם הן אינן מטופלות, הן יתפתחו בעתיד לבעיות גדולות.
ד"ש חם לד"ר הירש,
ד"ר רונן מנדי
אני מסכים לחלוטין עם כל מה שכתבת דר' מנדי ידידי (יצא לי חרוז). אין בכך סתירה עם הכתוב בפוסט, ואכן כאשר אני מטפל במקרים כאלו, הטיפול הכירופרקטי ה"קלאסי" (בלי להתייחס לטכניקה ספציפית זו או אחרת) הוא חלק מרכזי שאיני מוותר עליו. כמו שאמרתי, למיטב ידיעתי, אנחנו לא מבינים עדיין לחלוטין את המנגנון שמביא את מערכת העצבים למצבים הקיצוניים יחסית בהם אנחנו רואים שינויי התנהגות, התפתחות וכו', ואני מסכים שהתיאור שנתת תורם רבות להיווצרות מצבים אלו, ואכן אין ספק שכיוונון סדיר ותדיר של עמוד השדרה תורם רבות ליכולת של הגוף למנוע הדרדרות, ואף מתחיל את וחיוני לתהליך השיקום. יחד עם זאת, אם אנחנו רוצים ללכת צעד אחד נוסף קדימה, ולא רק לשפר את התקשורת העצבית, אלא גם לשקם את המוח באופן ספציפי בהתאם לחסכים שהצטברו במהלך ההתפתחות (לפני ואחרי הלידה), עלינו להפעיל ספציפית ובאופן ישיר את המוח, וכאן ההתייחסות שלי להמיספרות המוח ולהפעלה הספציפית שלהם בהתאם לצרכיו של כל אדם.
השבמחקתמיד שמח לדון איתך על נושאים אלו :)
דר' עומר